החלטה בתיק בש"א 166895/08

הבקשה

1.         בפני בקשת הנתבעים, להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") מיום 17.01.2007, אשר קבעה לתובע, 10% נכות בגין פגיעה בברך שמאל. הועדה קבעה כי יש להפעיל את תקנה 15 ברבע, כך שנכותו הצמיתה של התובע נקבעה בשיעור של 12.5% החל מיום 01.01.05.

העובדות וטענות הצדדים

2.         התובע, יליד 19.04.75, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 21.09.03 (להלן: "התאונה").

            התאונה הוכרה על ידי המל"ל, כתאונת עבודה.

קביעת הועדה הרפואית של המל"ל, מחייבת לצרכי תביעה זו, מכח סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

3.         הנתבעים מנמקים בקשתם להבאת ראיות לסתור את החלטת הועדה הרפואית, בטענה כי בפני הועדות הרפואיות, לא הוצג תיעוד רפואי מעברו של התובע, לרבות תעוד רפואי בדבר פגיעות קודמות בברך שמאל. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי התובע העלים, הן מעיני הועדה והן בתצהיר הבריאות שצורף לתביעה, פגיעות קודמות בברך שמאל, לרבות חבלה ישירה בפיקה, מיום 12.11.90. הנתבעים הוסיפו וצרפו לבקשה, תעוד מתיק רפואי בצה"ל, לרבות רישום על ידי רופא נוירולוג, מיום 17.1.94, כי: "מדובר בחייל מתחזה...".

הנתבעים טוענים כי לו עמד בפני הועדה הרפואית, התיעוד אודות הפגיעות הקודמות בברך, כי אז היתה הועדה מייחסת את הנכות, כולה או חלקה, לעברו הרפואי של התובע, וכי לא בכדי בחר התובע, שלא להציג בפני הועדה הרפואית מידע זה.

4.         התובע מתנגד לבקשה וטוען כי הפגיעה משנת 1990, אינה אלא ארוע בודד אשר לא הצריך המשך טיפול רפואי, ומכאן יש להסיק כי לא נגרמה בארוע זה, פגיעה של ממש. באשר לארוע משנת 2002, מדו"ח הועדה הרפואית מיום 6.6.04, עולה כי התעוד בדבר פגיעה זו, עמד בפני הועדה והדבר אף מצויין בסעיף 9 לבקשה. התובע טוען כי בנסיבות אלה, החומר הרפואי הרלבנטי, עמד, במלואו, בפני הועדה הרפואית. לפיכך, טוען התובע כי לא מתקיימות בענייננו, אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן היתר להבאת ראיות לסתור.

דיון

5.         סעיף 6 ב' סיפא לחוק, קובע כי: "בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו".

הלכה היא כי היתר להבאת ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה על פי דין, ינתן רק במקרים חריגים ומיוחדים. הפסיקה הצביעה על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור; טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות על פי דין, היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או טעמים עובדתיים כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע, מאז נקבעה נכותו על פין דין, ראה לעניין זה; בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505, ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77, שם נפסק: "על פי נוסח הסיפא לסעיף 6 ב' לחוק יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... מקרה אחד הוא, כשלפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה".

כן ראה החלטת כב' השופטת דותן, ב בר"ע (תל אביב-יפו) 1995/05 ר' י' נ' הדר חברה לבטוח בע"מ, תק-מח 2006 (1), 6915: "לנוכח האמור לעיל סבורה אני כי אין לקבל את הגישה לפיה ניתן להתיר הבאת ראיות לסתור כל אימת שדעתו של בית המשפט אינה נוחה מהנמקת הועדה. בשל קשיות הנושא, או כאשר נראה שבירור העובדות בפני בית המשפט יאפשר קביעת ממצאים בדוקים יותר. מאחר שאימוץ גישה זו עלול להשמיט את הקרקע מתחת לעקרונות המנחים ביישומו של סעיף 6 ב' הנ"ל".

6.         לאחר שעיינתי בדו"חות הועדות הרפואיות ובטיעוני ב"כ הצדדים, ראיתי לדחות את הבקשה להבאת ראיות לסתור.

7.         עיון בדו"חות הועדות הרפואיות שדנו בעניינו של התובע, מעלה כי בפני הועדות הרפואיות, עמדו מכלול העובדות הרלבנטיות, בנוגע למצבו הרפואי של התובע, לרבות התעוד המתייחס לפגיעה בברך בשנת 2002. אמנם לא נמצא בדו"ח הועדה הרפואית, התייחסות מפורשת, לפגיעה משנת 1990, אלא משמדובר בפגיעה שארעה 13 שנים עובר לתאונה נשוא התביעה וכאשר מלבד אותה תעודת חדר מיון, מיום 12.11.90, לא נמצא כל תעוד רפואי נוסף, המצביע על המשך טיפול או בעיות בברך, משך שנים ארוכות ועד לשנת 2002, אין לומר כי בפני הועדה, לא היו עובדות רלבנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של התובע ואשר לו היו מובאות בפניה, סביר כי היו מביאות לתוצאה שונה בהתאם למבחן שנקבע לעניין זה, בע"א 5779/90 הנ"ל.

8.         אותו דין באשר לרישום בתיק הרפואי בצה"ל, באשר להתחזות. מדובר בהתרשמות של רופא שבדק את התובע ב- 17.1.94, במסגרת השרות הצבאי, בקשר לתלונות רפואיות שאינן נוגעות לפגיעה בברך. בנסיבות אלה, איני סבורה כי להתרשמותו של רופא זה, שיתכן והיתה נכונה לזמנה, יש רלבנטיות לקביעת הנכות, בגין פגיעה בברך, שנים רבות לאחר מכן.

9.         הועדות הרפואיות, עיינו בתעוד הרפואי הרלבנטי, לרבות תיקו הרפואי של התובע בקופת החולים וקביעתן מבוססת על בדיקות קליניות שנערכו לתובע ובחינת התעוד הרפואי,  לרבות תעוד לגבי הפגיעה הקודמת, משנת 2002. נראה על כן כי בקביעת הנכות, הועדה פעלה, בהתאם לשיקול דעתה הרפואי-מקצועי ולא ראיתי כי נפל פגם בהליך שהתקיים בפניה.

10.        בנסיבות אלה, לא הוכחו טעמים מיוחדים, המצדיקים מתן היתר להבאת ראיות לסתור ודין הבקשה להדחות.

            הנתבעים ישאו בהוצאות הבקשה, בסך של 1,500 ש"ח, בצרוף מע"מ כחוק.

11.        נקבע לקד"מ ליום 3.11.08, שעה: 08:30.